הורמון החלב , או הפרעה בפעילות יותרת המוח או יותרת הכליה, עלולים לגרום לביוץ לקוי ואף להעדר ביוץ. גורם נוסף לאי פוריות קשור לפגיעה בחצוצרות ונקרא גורם מכני. פגיעה זו היא תוצאה של מחלות בחצוצרות או בסביבתן, הגורמת לחסימה של החצוצרות או הדבקויות בינן לבין איברים קרובים כגון: שחלות, רחם, מעיים, דופן האגן וכדומה.

אי – פוריות אצל הגבר היא תוצאה של ליקויים בתאי הזרע: בכמותם, במבנה שלהם, וביכולת התנועה שלהם , וביכולת התנועה שלהם. ליקויים אלה עשויים להיגרם ע"י שורה ארוכה של גורמים: בעיות מולדות , בעיות הורמונליות , סתימה בצינורות הזרע או דלקות. ישנם גם מקרים רבים בהם ניתן לזהות בודאות את מקור הליקוי.

החולה זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם המטפל בו.

החולה זכאי לבקש או להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו. המטפל והמוסד הרפואי יסייעו לחולה בכל הדרוש למימוש זכות זו.

במשך השנים פותחו פתרונות שונים לבעיות אי-פוריות, כגון טיפולים רפואיים, טיפולים הורמונליים, או טיפולים כירורגיים לגבר או לאישה. טיפולים אלו זכו לדרגות שונות של הצלחה, אך כיום מקובל בעולם למצוא פתרון למרבית הבעיות באמצעות שיטת ההפריה החוץ גופית. ההפריה החוץ גופית, כפי שניתן גם להבין מן השם , יוצרת את המפגש בין תא זרע של הגבר לביצית של האישה מחוץ לגוף האישה, והעברת העוברים הנוצרים תוך פרק זמן קצר מאוד בחזרה לרחם, להמשך הריון רגיל.

שלבי ההפריה החוץ גופית הם: *טיפול תרופתי לאישה ליצירת המספר הרצוי של הביציות. שלב זה כולל מתן תרופות הגורמות לביוץ, בשילוב עם תרופות המונעות ביוץ מוקדם, והתרופות לזירוז ההבשלה. המינון המדויק של התרופות מותאם אישית לכל מטופלת , והנו אחד הגורמים החשובים להצלחת הטיפול.

*שאיבת הביציות מהשחלה . בעיתוי המתאים, לאחר הבשלת הביציות , הן נשאבות ומועברות למעבדה.שאיבה זו מתבצעת באמצעות מחט המוחדרת לגוף , ומונחית ע"י אולטרסאונד. תהליך זה מבוצע בהרדמה כללית. הביציות מופרדות במעבדה בעזרת מיקרוסקופ , ומועברות לתמיסה מיוחדת.

*הפרית הביציות במעבדה. אל כל ביצית מוסיפים כ- 100,000 תאי זרע שנאסף מהבעל ועבר תהליך של עיבוד. הביצית נשארת באינקובטור במשך 20-16 שעות , ובבדיקה מיקרוסקופית ניתן בשלב זה לקבוע אם נוצרו עוברים. במקרה של זרע בעל כושר פוריות לקוי משתמשים בטכניקה הקרויה מיקרומניפולציה , בה תא זרע מוזרק תחת מיקרוסקופ, ישירות לתוך הביצית.

*גידול העוברים במעבדה ומיונם. כעבור 24 שעות נוספות ניתן לזהות את העוברים שסיכויי ההצלחה שלהם הם הגבוהים ביותר, ואלו העוברים שיועברו חזרה לחלל הרחם, או יוקפאו לניסיונות הפריה חוזרים במידת הצורך.

*העברת העוברים לרחם. לאחר מספר ימים מועברים העוברים שהם בשלב 2 – 8 תאים, בחזרה לרחם, באמצעות צינורית דקיקה.

*בדיקת דם לקביעת הריון. בדיקה זו מתבצעת כ- 12 יום לאחר החזרת העוברים , ובסיומה ניתן לדעת אם העובר נקלט.

הטיפול התרופתי מתחיל מתחיל בהתאם לפרוטוקול הנבחר ביום תחילת הווסת, ונמשך כ- 14 – 30 יום עד שלב שאיבת הביציות. במשך תקופה זו מגיעה האישה למחלקה מספר פעמים. ביום שבו שואבים את הביציות מהאישה מביא הגבר את הזרע למעבדה. את הזרע ניתן לאסוף בבית ולהביאו בכלי סטרילי שיינתן ע"י המעבדה. יומיים שלושה לאחר השאיבה מוחזרים העוברים לגוף האישה. במידה והטיפול אינו מצליח, ניתן לחזור על הטיפול מדי חודשיים, ובמקרים מיוחדים גם אחרי חודש.

לאחר הטיפול התרופתי עלולות להופיע תופעות לוואי, כבכל תרופה. בטיפול בפרגונל קיימת תופעה של תגובת יתר, המתבטאת בריבוי ביציות, ולאחר מכן באפשרות של
הופעת ציסטות שחלתיות או הצטברות נוזלים בחלל הבטן. במידה ולאחר שאיבת הביציות , ובמיוחד אם נשאב מספר גדול של ביציות , מופיעות תופעות כגון נפיחות בבטן, בחילות, הקאות, שלשולים או קוצר נשימה, יש לפנות בהקדם לרופא המטפל, ולקבל טיפול מתאים.